סדר לימוד אותיות: לא בהכרח לפי האלפבית
אין חוק שקובע שסדר לימוד אותיות מתחיל באלף וממשיך בבית. סדר האלפבית הוא סדר של רשימה, לא סדר של למידה. כשילד בן חמש מתחיל להתעניין באותיות, יש היגיון בבחירה אחרת: להתחיל באותיות שהוא פוגש הרבה, שקל לו לשמוע ושקל לו לצייר, ולהרחיק זו מזו אותיות שנראות דומה.
למה סדר האלפבית הוא סדר של רשימה
לסדר האלפבית יש תפקיד חשוב, אבל הוא מאוחר יותר. הוא משמש לחיפוש במילון, לרשימת שמות בכיתה, לסידור ספרים. השיר של האותיות נחמד וכדאי לשיר אותו, אבל הוא לא מסביר לילד איך אות אחת נפגשת עם אות שנייה והופכת למילה.
האותיות שונות זו מזו בכמה דברים, וסדר האלפבית לא מתחשב באף אחד מהם:
- תכיפות. יש אותיות שילד רואה עשרות פעמים ביום, על שלטים, על אריזות, בשם שלו. יש אותיות שהוא כמעט לא פוגש.
- קלות הכתיבה. ו, י, ל ו־ד הן צורות פשוטות. א, ש, צ ו־ע דורשות יותר שליטה ביד.
- בהירות הצליל. את הצליל של מ, ס, ש ו־ל אפשר למתוח בקול כמה שרוצים, וכך קל לשמוע אותו בתוך מילה. אותיות אחרות נבלעות מהר.
שם הילד הוא נקודת הפתיחה הטבעית
האות הראשונה שרוב הילדים מזהים היא האות הראשונה בשם שלהם. זה לא מפתיע. זו האות שהם רואים על תיק הגן, על הכוס, על התיק של השכן שקוראים לו כמעט אותו דבר.
להתחיל מהשם אומר להתחיל ממשהו שיש לו משמעות. "זו האות שלך" היא הרבה יותר מעניינת מ"זו האות הראשונה בשיר". משם ממשיכים באופן טבעי: האותיות של אמא, של אבא, של האח, של החתול.
אילו אותיות כדאי להרחיק זו מזו
יש אותיות שנראות דומה מאוד לעין של ילד שרק מתחיל. אם מלמדים אותן באותו שבוע, ההתבלבלות כמעט בלתי נמנעת, והילד מרגיש שהוא נכשל במשהו שהוא בעצם עשה נכון.
זוגות ששווה להרחיק ביניהם בזמן:
- ב ו־כ
- ד ו־ר
- ג ו־נ
- ו, ז ו־ן
- ס ו־ם
- ה ו־ח
הרעיון פשוט: כשהילד כבר מכיר טוב את ד, אפשר להציג את ר ולדבר על ההבדל בין השתיים. הידיעה הראשונה מספקת עוגן, וההשוואה נעשית מתוך ביטחון ולא מתוך בלבול.
הצליל קודם לשם האות
הרבה בלבול בשלב הראשון נובע מכך שלאות יש שני דברים: שם וצליל. השם של האות הוא "מם", אבל הצליל שלה במילה הוא מ. ילד שלמד שהאות נקראת "מם" ינסה לפעמים לקרוא את המילה "מים" בתור "מם יוד מם".
לכן בהתחלה שווה לדבר על הצליל: "מ, כמו בתחילת מים". זה בדיוק החיבור בין האות לבין מודעות פונולוגית, כלומר היכולת לשמוע שמילה מורכבת מצלילים נפרדים. בלי היכולת הזאת, אותיות נשארות ציורים.
טיפ לעשר דקות, בלי ציוד
בחרו אות אחת, רצוי הראשונה בשם של הילד, וצאו לצייד אותיות בבית. עוברים בין המקרר, מדף התבלינים, ארון הצעצועים ותיבת הדואר, ומחפשים רק את האות הזאת. בכל פעם שהיא נמצאת, אומרים בקול את הצליל שלה, לא את השם: "ש, כמו שירה".
עשר דקות מספיקות. אות אחת ביום מספיקה. מה שנשאר לילד הוא לא רשימה, אלא התחושה שהאות שלו נמצאת בכל מקום בעולם.
איך זה עובד בעולם האלף
בעולם האלף יש שישה עולמות, ואחד מהם הוא עולם השפה. רינה, המורה הקולית, מדברת עם הילד בעברית ופונה אליו בשמו. המשימות שם מתחילות מהצליל ולא מרשימת האותיות: באיזה צליל מתחילה המילה, אילו שתי מילים מתחרזות, ואיזו מילה מתחילה באות הגדולה שעל המסך. אין פרסומות ואין רכישות בתוך המשחק, כך שהילד לא נגרר לשום מקום אחר בזמן שהוא מתרכז.
בכל אחד מששת העולמות יש חדר בריחה אחד פתוח בחינם, בלי הרשמה ובלי כרטיס אשראי. אפשר לשבת עם הילד עשר דקות ולראות איך הוא מגיב.
ובעיקר, כדאי לזכור: אין סדר אחד נכון שמתאים לכל ילד. יש סדר שמתחיל ממה שמעניין אותו, וממשיך בקצב שבו הוא מרגיש שהוא מצליח.